<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שע"ח</h1>
<h2>דף מ.</h2>
שאלת בפרק היו בודקין בשאלת מכירים אתם אותם ר"ל שמא מעובדי אלילים היה, אם נאמר כן אף במקום שרבו ישראל ושאין רגלי עממין מצויין שם, שלא הזקקתי לה אלא מה שראיתי בירושלמי [פ"ה ה"א] נהרג מטבריה לצפורי חזקה ישראל היה, ואיני רואה לסמוך עליו אלא אם כן יצטרף בה דעתך, עד כאן. הא מסתפקא לי, דאפשר דאיתא להא דירושלמי משום דבאסורי הולכין אחר הרוב ושמא אף בדיני נפשות כן, ועוד מדאמרינן בשילהי פ"ק דכתובות [ט"ו ע"א] גבי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאי מדאורייתא מנלן, אמר רבא וארב לו כתיב עד שיהא מתכוין לו ואמרי רבנן דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן (לגנו) [לגו] היכי דמי אילימא דאיכא תשעה עכו"ם וישראל אחד תיפוק לי דרובא עכו"ם נינהו ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תשעה ישראלים ועכו"ם אחד ביניהם דהוה עכו"ם קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אלמא משום קבוע דהוי כמחצה פטרינן ליה הא ניידי בכי הא חייב. ונמצא בין טבריה לצפורי אינו קבוע, דאנשי טבריה וצפורי אינן קבועין שם בדרך אלא ניידי וכל דפריש מרובא פריש, וכענין שאמרו בקדושין פרק (האומר) [עשרה יוחסין ע"ג ע"א] אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא דרוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים אצלה, ואי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלא איהי לגבייהו הוה ליה קבוע וכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. אלא שאני מסתפק לפי שלא הוזכר כן בגמרין. ועוד דבדיני נפשות דכתיב בהו [במדבר ל"ה] והצילו העדה, ואילו בענין שהוא ברור אצלנו הולכין בו להקל כרודף אחר חבירו ונכנס לחורבה אחריו ונמצא הרוג מפרפר וסכינו מטפטף דם שזה כדבר ברור שאין שם אחר אלא רודף זה, ואפילו הכי אין דינן אותו עד שיראו שנים עדים ממש שהוא הרגו [ל"ז ע"ב]. ומ"מ ההיא דפ"ק דכתובות מכרעא לי, וכל שכן שר' יוחנן דירושלמי מכריע.
